50 גוונים של מאה שערים

השבוע יצא לי להסתכל מקרוב על הססטוס קוו התרבותי המשונה שיש לנו כאן בארץ. פגשתי קבוצת תלמידים חילוניים מהמרכז והדרכתי אותם באחד המקומות שהכי רחוקים מהם בעולם- מאה שערים.

כשנפגשנו לראשונה, נלחצתי מעט כשהבנתי עד כמה אנחנו נהיה בולטים שם בשטח. נערים ונערות במכנסי טייץ צמודים, חולצות בטן ובקיצור מיטב האופנה. החזקתי אצבעות ועם הרבה תקווה וכמה הנחיות ממני, הצלחנו להסתיר אחוז מסוים מחלקי גופם ויצאנו לדרך. היה שונה ומעניין עד שלעתים הרגשנו בחו"ל ובבית בעת ובעונה אחת.

בשלב מסוים עברנו על יד אחד התושבים שהרגיש שאנחנו פוגעים לו במרחב הציבורי. צעקות השיקסע הלכו והתגברו כשהתקרב ובהמשך נהיו אף רמות יותר כשקרא לכמה מחבריו. החלה תחושה של תסיסה ברחוב שלא כדאי שתצא משליטה. הבנתי שלא נוכל להמשיך את הסיור בתוך השכונה והתרחקנו ממנה. כמה דקות לאחר מכן, הקבוצה היתה עדיין לחוצה ונרגשת והחלטנו לעשות שיח על מה שהם חוו.

נתתי להם לפרוק קודם.

למה הם גרים כאן?! למה רק אנחנו מכבדים אותם?! איזה חשוכים!

אחר כך אני דיברתי.

עברתי איתם שלב שלב על הסיור שלנו והזכרתי להם נקודות אחרות שאליהן הם לא שמו לב. איך עברנו במדרכות ופינו לנו את הדרך, איך עצרו והקשיבו לסיור שלנו, בלי להעיר ובלי לצקצק, פשוט הקשיבו. איך ניסו להמשיך בשגרה שלהם למרות שאנחנו אלה שהתערבו להם במדרכות ובשכונה ולא הם לנו. זה אולי נשמע לכם פעוט, אבל זה ממש לא. אלו היו רגעים של קבלה והכלה, בלי לשפוט ובלי להפריע, ובלי הניסיון לשנות את האחר.

קל לנו לזכור את הקיצוני ולחשוב שהוא המייצג של כולם. זו תמיד הבעיה עם אלו הקיצוניים, הם יותר מדי דומיננטיים במרחב, עד שכולנו שוכחים שהרוב אינם דומים להם. הרוב הם אנשים כמוני וכמוכם, אפילו שחלקנו לובשים שחור ולבן וחלקנו לובשים צבעוני.

אז אם במקרה תסתובבו במאה שערים, תחשבו אולי תחילה שאתם רואים רק שחור ולבן, אבל אם תתבוננו היטב, מעל הצבע הבולט והדומיננטי, תוכלו למצוא לפחות עוד חמישים גוונים אחרים, ולאחד מהם בטוח תוכלו להתחבר.