טיול לשבת: מסלול בסטף- גם נוף, גם מים וגם עצי פרי, מה עוד צריך?

בקצרה

מסלול: קווי

משך: כשעתיים.

מתאים ל: משפחות

ציוד נדרש: נעליים להליכה במים, פנסים, בגדים להחלפה.

הערות: בסיום יש כ400 מדרגות, קשה לבעלי בעיות ברכיים.

---

את הסיור נתחיל בחניון התחתון של אתר הסטף. מקום אליו ניתן להגיע עם מכוניות פרטיות ועם אוטובוסים. החניון עצמו ממוקם בנקודת נוף מיוחדת.

לפני שמתחילים לדבר, עצרו להנות רגע מהנוף הזה, של ההרים של ירושלים וסביבתה. הירוק הארצישראלי והפיתולים של ההרים והשבילים זה המקום המושלם לפק"ל קפה או לכל הפחות לשקית במבה לילדים בכדי שנוכל לקבל עוד דקה של נחת מול הנוף הזה.

איפה אנחנו בכלל? תצפית בחניה התחתונה

אנחנו ממוקמים על אחת מהשלוחות ההרריות שיורדות אל ירושלים, במקום ישנם שרידים משאריות מבנים רומים וכפר ערבי קדום. מחקר ארכיאולוגי מראה שהתיישבות החלה באתר סטף לפני כ – 6000 שנה בתקופה הכלקוליתית. בניית הטרסות שמולנו החלה לפני כ - 4,500 שנה, זו עדות ארכיאולוגית בקנה מידה עולמי. האתר עצמו הגיע לשיא גודלו ותפארתו בתקופת ימי בית שני והתקופה הביזנטית. אך במרוצת התקופה הצלבנית והעותומנית ידע האתר עליות ומורדות וב- 1949 נוסד כאן המושב ביכורה על שרידי הכפר הערבי סטף שניטש במלחמת העצמאות.

מה רואים מההר?

• אורה- עד מלחמת ששת הימים אורה היה המקום הגבוה ביותר בירושלים. אחרי המלחמה הר אדר והר גילה נוספו למאזן. המתקן הצבאי של אורה יושב על מקום שנקרא בעבר "ההוספיס של מיס קרי". מיס קרי הייתה אישה נוצרייה שחיה בעין כרם ולה תפיסה דתית ייחודית. היא רצתה ליצור מעין דת מחודשת שמשלבת בתוכה עקרונות משלושת הדתות, לצורך זה היא הקימה מקדש בעל תפיסה משותפת ומאוחדת (house of peace).

• מושב אבן ספיר- במקור המושב נועד לעולי פרס, המקום מדגים את היהודית עדתית שאפיינה את הארץ, למעשה ההתיישבות בהרי ירושלים, בדומה למקומות רבים בארץ, פעלה תחת העיקרון של הפרדה וחוסר ערבוב בין העדות השונות.

• יוחנן במדבר- מתחת לאבן ספיר ניתן לראות מתחם עם חומה ומבנה עם עץ אקליפטוס. שם יושב מעיין ומנזר הנקרא "דיר אל חאביס", שמו הצרפתי של המנזר הוא "יוחנן במדבר". למי יוחנן? על שמו של יוחנן המטביל כמובן. למי שפחות בקיא בהיסטוריה הנוצרית, יוחנן המטביל היה יליד עין כרם הסמוכה. חלקים רבים מחיוו מונצחים בשכונת עין כרם. על פי המסופר בברית החדשה יוחנן היה נרדף על ידי הרומים וכאשר ברח מצא מסתור במדבר יהודה. באותו המקום צמח לפתע מעיין ועץ חרוב עבורו. המנזר, שממוקם כ5 ק"מ ממקום לידתו של יוחנן, מנציח את ההתרחשויות שחלו בזמן שהייתו של יוחנן במדבר. את המנזר הקימה הקהילה הפרנציסקאנית אך הוא ננטש באזור שנות ה60 והפך למקום מיוחד למטיילים. עם הזמן חזרו למקום פרנציסקאנים ושיקמו אותו. כיום המנזר פתוח לקהל הרחב.

• נחל שורק- הנחל מתחיל את דרכו ברמאללה ומסיימה בים התיכון באזור פלמחים, בתהליכים מורפולוגיים אין לו יכולת או סיבה להפיק רוחב גדול כל כך, כפי שניבט כאן. הסיבה להיווצרות המרחב הענק היא שהנחל, טרם השבר, היה מחובר לנחל ראשי, נחל יבוק עצום. נחל שורק הוא למעשה הגדול בנחלי הרי ירושלים.

נתקדם בשביל עד שנגיע אל המערכת החקלאית של הסטף. בדרך נוכל לראות עצי חרוב, תאנה, שקדיות ועוד.

המערכת החקלאית- ישן וחדש גם יחד

השרידים הם מכפר מתקופת בית שני, אלו למעשה מבני ציבור של יישוב חקלאי מהתקופה הרומית-ביזנטית.

לימים חי כאן כפר סטף שהתקיים מהמעיינות "עין ביכורא ועין סטף" (עין אישרקיה ועין אל באלד).

המעיינות במקום נוצרו למען גידול ירקות והתשתית של הטרסות הוקמה עוד בתקופת בית שני. המעיינות סיפקו כ12 קוב לשעה והכפר הערבי ניצל את התשתית שכבר הייתה קיימת.

במהלך מבצע דני כפר סטף נעזב לאחר שצובה נכבשה והמבנים בו נותרו שלמים. בינתיים התיישבו בו אנשי אצ"ל שהקימו את כפר ביכורא ואת לוזים. שני הכפרים לא החזיקו זמן מה והם נעזבו תוך כשבעה חודשים בלבד מכיוון והגישה אליהם הייתה קשה. כשקמה יחידת 101 ביוזמתו של שרון הוחלט שאזור זה ישמש לתרגולי חבלה. התרגילים הצבאיים הרסו את המקום כמעט עד היסוד, רק לאחר שרשות שמורות הטבע נכנסה לסיפור, המקום התחיל להשתקם.

המפעל החקלאי במקום הוא בית שלחין מתקופת הבית שני, זו מערכת חקלאית של טרסות שניזונה ממעיין. בהרי ירושלים יש כ106 מעיינות ולכל אחד יש תפקיד, כלומר, כולם רתומים למערכת חקלאית.

כיצד יצרו את המעיינות הללו?

תחילה חשפו נקודת הרטבה, אחר כך זיהו שכבת בסיס אטומה ושכבת חלחול, כלומר, כבר בבית שני גילו את האקוויפר והאקווקלוד. מהר הבינו אנשי התקופה שאם יחדרו לפרצה לאורך קו המגע בין שתי השכבות הם יוכלו ליצור ניקוז ותיעול של המים למאגר אחד. את הניקוז הם העבירו למנהרה שהסתיימה בבריכת אגירה ומשם יצרו מערכת תעלות אל הטרסות החקלאיות. החלקות כאן נבנו כלוח שחמט, בצורת שקעים ריבועיים כשבכל חלקה פתח קטן למעבר המים. החקלאים אחראים על פתיחה וסגירה של המים באופן שמפקח על כמות המים הנכנסת לחלקה. צבי רון, אשר חקר את נושא המעיינות באזור, מדד את שיפועי הטרסות וגילה שבכ100 בתי שלחין הטרסות נמצאות מתחת לקו הבריכה והשיפוע בין הטרסות הוא של כשתי מעלות, הסיבה לכך שבשיפועים אחרים ניצול המים לא יצלח (או שירדו מהר מדי או שיציפו באופן לא אחיד). הגילוי של שיפועי המעיינות מלמד שלתושבים שישבו פה בבית השני היה ידע נרחב בהנדסה והבנה עמוקה של השטח.

מתי נבנו הטרסות האלו?

בכפר בתיר נמצא מעין אל באלד. בשנת 1880 אחד מצוותי הקרן לחקירת פלשתינה הגיע לשם על מנת לחקור את "חירבת אל-יהודי" (מצודת ביתר של בר-כוכבא). הצוות הבחין שבמשקוף מנהרת המעין הופיעה כתובת שציינה את הלגיון המקדוני החמישי – הלגיון שחיסל את צבא בר כוכבא. כיצד הדבר מהותי לתיארוך המקום? המעיין הזה, שנבנה למען הטרסות של הסטף נבנה אם כך טרם מרד בר כוכבא (132 לס'). תיאורים נוספים שמלמדים על קיומה של בנייה מסוג זה ניתן למצוא גם בשיר השירים. כך תיאורים כמו "מעיין חתום" מלמד על המתקנים ההנדסיים האלו. על יד אבן ספיר מופיע מעין נוסף, עין חנדק, שמוביל גם כן למערכת שלחין של טרסות. במעיין ישנו קיר רחב מאבנים של כ19 טון וסיתות מפואר. הבנייה היא ללא ספק הרודיאנית מובהקת וככל הנראה המעיין היה אחת מנחלותיו של הורדוס.

כפר סטף נותר נטוש לזמן רב, נעשה ניסיון לשקמו כמודל חי למערכת השלחין העתיקה אך זה ארך זמן רב. לבסוף קק"ל מצאו פתרון והכריזו כי כל אדם יכול לרכוש כאן חלקה, במחיר סמלי. אנשים רבים החלו לרכוש נחלות קטנות וכעת המקום מלא בגידולים ביתיים של משפחות מהאזור. כך הפך למעשה האתר הארכיאולוגי לאתר ויטאלי שמשמר את מראהו ואת תפקודו המקורי.

עין ביכורה

כמו מרבית המעיינות בהרי יהודה, גם המעיין הזה לא שופע במיוחד. כדי להפיק את המיטב מהטבע חפרו התושבים לאורכה של השכבה נושאת המים כדי להגביר את ספיקת המים ובנו בריכת אגירה. בשעות הלילה נאספו המים בבריכה וביום היה אפשר להפנותם לחלקות השלחין.

מימי עין ביכורה נאספים לבריכה גדולה. לאחר שניהנה ממראות הבריכה נוכל לרדת במדרגות אל הנקבה שמאחוריה.

הנקבה גבוהה ואפשר לצעוד בתוכה. חובה להצטייד בפנס, חשוך מצרים בפנים!

שימו לב, הרצפה חלקה, יש לצעוד בזהירות רבה ולהתגבר על מדרגות טבעיות עד מגיעים למערת הנביעה. המים נובעים מהקירות, ואם תסתכלו היטב, תוכלו למצוא אפילו נטיפים וזקיפים קטנים.

מעין ביכורה, השביל עובר בין מדרגות חקלאיות בצל עצי בוסתן ובהם אגוז מלך, תות ותאנה. עצי מיש, הניכרים בעליהם בעלי השוליים המשוננים, מעניקים גם הם צל נדיב. למרגלות השביל נמצאות ערוגות שלחין המעובדות בשיטות מסורתיות ומושקות בתעלות שמושכות את מימיהן מבריכות המעיינות.

נפנה ימינה במעלה המדרגות ונגיע לעין סטף ולבריכה הגדולה שלצדו.

עין סטף

עין סטף (עין אל-בלד) היה המעיין המרכזי בכפר סטף. במשך השנים בנו תושבי המקום מבנה מעל לשכבה נושאת המים וכך נוצרה נקבה באורך של כ-10 מ'. הנקבה מוסיפה לחוויית הטיול. אפשר להיכנס אליה ממערת המעיין, הנמצאת במדרגה שמעל הבריכה, ולצאת בהליכה כפופה אל שפת הבריכה. יש להצטייד בנעליים להליכה במים.

במדרגה שמעל המעיין נמצאים שרידי הכפר הערבי סטף, ששכן כאן עד 1948.

השם סטף אינו מופיע במקורות. אך ייתכן שמקור המילה בשורש ס.ט.פ שנזכר במשנה: "כל בנות שקמה פטורות חוץ מהמסטפות" (דמאי א' א'). נראה כי הכוונה ליצירת חריצים בפירות התאנה והשקמה כדי להקדים את הבשלתם. פרי מסוג זה, שהבשיל מוקדם, מכונה ביכורה (או בַּכּורה), וזהו המקור לשמו של המעיין השני שבאתר.

לאחר מלחמת העצמאות שימש המקום לזמן קצר כאתר אימונים של יחידה 101 ושל הצנחנים ואז ננטש. בשנות ה-80 החלה קק"ל לשקם את המקום ולהפוך אותו למרכז שימור החקלאות ההררית הקדומה.

הגישה אל מי המעיין אינה נוחה במיוחד וקפיצה פנימה עלולה להיות מסוכנת. את ההנאה מהמים רצוי לעשות דרך ההליכה בתוך הנקבה (על אף שתמיד תראו כמה אמיצים שקופצים הישר אל מי המעיין).

לאחר השכשוך ניתן לעשות פיקניק בין עצי החרוב והתאנה במקום ובהמשך לפנות אל המדרגות שבקצה השמאלי של המעיין.

הירידה במדרגות אינה ארוכה אך עלולה להיות מעייפת לברכיים. עצרו מדי פעם לשחרר את הרגליים והמשיכו עד שתגיעו לתחתית ההר ולסופו של המסלול.

טיול נעים!

---